- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק בש"א 3273/06
|
ע"א, בש"א בית המשפט המחוזי ירושלים |
3273-06,9412-06
14.1.2007 |
|
בפני : ג. כנפי-שטייניץ |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: עזבון המנוח אשר אלבוים ז"ל עו"ד יונינה בלומנפלד ואח' |
: מירי ברקוביץ עו"ד י' פודים |
| החלטה | |
בפני שתי בקשות: בקשת המשיבה לדחיית הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, ובקשת המערער שבאה בעקבותיה, להארכת המועד להגשת הערעור.
ביום 11.9.06 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 6.6.06 (בת"א 15225/01). במבוא לכתב הערעור צוין כי פסק הדין נשוא הערעור נתקבל אצל ב"כ המערער, באמצעות הפקסימיליה, ביום 11.6.06, ואולם, לטענת המערער, פסק הדין לא הומצא לו כדין עד היום.
המשיבה מבקשת, כאמור, לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. לטענת המשיבה, על פי הרישום המופיע על גבי פסק הדין, כפי שצורף להודעת הערעור, נשלח פסק הדין לב"כ המערער, ע"י מזכירות בית המשפט, באמצעות הפקסימיליה, כבר ביום 6.6.06. עוד היא טוענת כי משהודה המערער כי פסק הדין נתקבל אצל בא כוחו, אין לקבל טענותיו להיעדר מסירה כדין, ויש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה.
הבקשה לא נתמכה בתצהיר.
המערער טוען בתגובתו כי משלא מולאו תנאי תקנה 497א' לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן המצאת כתבי בי-דין באמצעות הפקסימיליה, פסק הדין לא הומצא לו עד היום. ככל שיקבע על ידי בית המשפט כי פסק הדין הומצא לו ביום 6.6.06, בניגוד לטענתו כי זה הועבר לבאת כוחו רק ביום 11.6.06, עותר המערער להארכת המועד להגשת ערעורו ביום אחד.
המשיבה מתנגדת להארכת המועד בהעדר טעם מיוחד המצדיק הארכתו.
יש לדחות את בקשת המשיבה.
על פי החלטת בית המשפט, כפי שבאה בפסק הדין נשוא הערעור, הומצא פסק הדין לב"כ הצדדים בפקסימיליה. תקנה 497א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את התנאים להמצאת כתב בי-דין באמצעות הפקסימיליה, לרבות את הצורך בוידוא טלפוני של קבלת הפקס' ע"י הנמען, ועריכת תרשומת על ההודעה הטלפונית. על חשיבותו של הליך הוידוא הטלפוני עמד כב' הרשם (כתוארו אז) ב' אוקון בבש"א 3452/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון בע"מ, כדלהלן:
" ואולם, להעדרו של רישום מסוג זה, יש השלכה על צפיותיו של בעל הדין האחר בנוגע לתחילת מרוץ הזמן להגשתו של הערעור. בהעדר רישום במזכירות בית המשפט, אין בידו לוודא, אפילו טרח לעשות כן במזכירות בית המשפט, כי אכן נעשתה המצאה כדין. ממילא טענתו כי נצמחה לו "מעין חסינות" היא טענה פגיעה ורופפת, שכן אין אישוש לטענה שההמצאה אכן הושלמה.
.
.. כיוון שחובת עריכת התרשומת מוטלת על מזכירות בית המשפט, לא ניתן לגלגל את הסיכונים הנובעים מחוסר עריכתה על המערער. למערער נגרם "נזק ראייתי" עקב העדר תרשומת, המונע ממנו לפרט מי טעה וכיצד, פירוט אשר יכול להצדיק, גם לדעת המשיבה, מתן ארכה עקב טעות משרדית.
.
אכן, גם אם נניח כי מועד ההמצאה הוא מועד הידיעה של בעל הדין אודות פסק הדין, ולאו דווקא מועד השלמתה של המצאה כדין, ובעיני תוצאה זו היא מסופקת, חייבת הידיעה להיות ממשית ורלוונטית. בכל מצב אחר יחול הגיונם של הדברים שנקבעו בבש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי, פ"ד נד (2) 840, על ידי כב' המשנה לנשיא: "סבור אני שבהעדר טענה של השתק, צריך הכלל להישאר כלל ה"המצאה" ולא כלל "הידיעה". לא זו בלבד שכך נקבע במפורש בסיפת תקנה 402, אלא שסטייה מן הכלל עשויה, כפי שהניסיון מורה, לשבש את ההליכים ולהרבות התדיינות מיותרת לגבי תאריך הידיעה."
זהו גם המצב כאן. לא ניתן לסמוך על הידיעה של המערער, כאשר ידיעה זו אינה מסוימת ואינה ברורה. לא ניתן לסמוך על עצם קבלת פסק הדין ככלי לבלימת טענה של טעם מיוחד, כאשר בהמצאה נפלו פגמים מהסוג שפורט. בדרך כלל יש להקפיד על ההוראות הנוגעות לדרכי ההמצאה. התקנות מעדיפות את דרך השימוע. גישה זו תורמת לוודאות המשפטית. אין מקום לרכך אותה יתר על המידה על ידי הכרה ב"מעין המצאה" או "המצאה בערך" או "ידיעה כהמצאה", אלא במקרים מיוחדים..." (ניתן ביום 3.5.01).
גם ברע"א 6858/06 מדינת ישראל נ' אבו שקיר, אשר ניתן לאחרונה (ביום 31.12.06), עמד כב' השופט א' רובינשטיין על חשיבותו של הוידוא הטלפוני להוכחת תקינות ההמצאה ומועדה. באשר להעדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה", קבע:
".. לדידי, כאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי המצאה פורמלית...ברם, אף לשיטתה של גישה זו צריכה הידיעה להיות מוצקת וברורה, ולא ניתן לסמוך על הידיעה כאשר אינה מסויימת ואינה ברורה"
המשיבה טוענת כי מזכירות בית המשפט המציאה את פסק הדין לב"כ המערער באמצעות הפקסימיליה, כבר ביום 6.6.06, ולידיעתו של המערער על פסק הדין כבר ממועד זה. ואולם, בהעדר וידוא טלפוני ותרשומת מתאימה על כך, לא ניתן לקבל טענה זו רק על בסיס הרישום בשולי פסק הדין. ממילא לא הוכח כי פסק הדין הומצא או הגיע לידיעת המערער לפני יום 11.6.06, כטענתו.
הבקשה לדחיית הערעור על הסף, תידחה. נוכח תוצאה זו, מתייתר הדיון בבקשה להארכת המועד.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
